הכרעת דין בתיק תת"ע 5317-11-12

פתח דבר

1.         הנאשם עומד לדין בגין עבירה של שימוש בטלפון בעת שהרכב היה בתנועה - בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

2.         הנאשם טען בישיבת ההקראה: "אני כופר בכתב האישום. הרכב שלי חנה מעל 3 שעות במפרץ חניה מסודר מול החנויות שלי. יש לי עדים".

הנקודות שאינן שנויות במחלוקת

3.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב נשוא הדו"ח, מסוג מזדה בצבע כסף, שייך לנאשם (להלן: "הרכב").  אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת העבירה לא נעצר הנאשם ע"י השוטר, אלא בשלב מאוחר יותר, עת הגיע השוטר למקום בו חנה רכבו של הנאשם, וביקש מעובד של הנאשם לקרוא לבעל הרכב.

הנקודות השנויות במחלוקת

4.         אליבא דתביעה הנאשם נהג ברכב ביום 17.4.12, שעה 15:58 ברחוב לוינסקי בתל אביב, ממערב למזרח, כשהוא מחזיק בטלפון ביד שמאל צמוד לאוזנו השמאלית ומדבר בזמן נסיעה.

5.         אליבא דנאשם לא נהג כלל ברכבו בעת האירוע, אלא היה במשרדו, שבחנות הרהיטים ברחוב לוינסקי 92 ועבר על מסמכים ביחד עם עובדת שלו.

פרשת התביעה

6.         מטעם התביעה העיד השוטר רס"מ אלברט אמו שערך את הדו"ח (ת/1).

בהתאם לדו"ח הבחין השוטר במועד האירוע בנאשם נוהג ברכב ברחוב לוינסקי , מכיוון מערב למזרח, בהגיעו למס' 92 הבחין כי: "החזיק בפלאפון בצבע בהיר כהה ביד שמאל צמוד לאוזן שמאלית ודיבר בזמן נסיעה. הבחנתי בעבירה כשהייתי בניידת מ- 12911 העומדת ברמזור אדום בלוינסקי מול 92 מכיוון מזרח למערב במרחק של כ- 8 מטר מהרכב הבחנתי בהנ"ל שהחנה את הרכב בצד הכביש בלוינסקי 94 ונכנס לחנות רהיטים בלוינסקי 92, ניגשתי אל הרכב ובקשתי מאדם אחר שהגיע לרכב לקרוא לנהג הנ"ל ולאחר מכן כשהנהג הנ"ל ניגש אלי הסברתי לו את מהות העבירה. הנ"ל היה לבד ברכב בזמן העבירה".

בגב הדו"ח, בתוספת שהוסיף בזמן רישום הדו"ח, כתב השוטר: "הייתי בקשר עין רצוף עם הנ"ל מרגע שהוא דיבר עד שהוא החנה את רכבו בצד ירד מהרכב, נכנס לחנות רהיטים כשהוא היה לבדו, יש לציין שזהיתי בוודאות הנהג הנ"ל, אשר בעל שיער עם קוקו, מבנה גוף מלא ולבש חולצה תכלת וג'ינס כחול".

תגובת הנאשם, כפי שנרשמה מפיו ע"י השוטר במסגרת ת/ 1, היתה: "אני לא נהגתי ברכב והאוטו חנה יותר משעתיים בחנייה כך שאף אחד לא נהג באוטו ובטוח שהתבלבלת בין הרכבים, יש לי עדים שהאוטו חנה כשעתיים. ככל הנראה דברתי עם החנות בפאלפון". הנאשם סירב לחתום על הדו"ח.

7.         לשאלות התובעת הסביר העד כי לאחר שהנאשם נכנס לחנות הרהיטים בלוינסקי 92, הוא (השוטר)  המשיך לכיוון הרצל ושם ביצע פניה שמאלה ברמזור וחזר לרחוב לוינסקי, וניגש לרכב שחנה.  הבחין באדם אחר שלא היה הנהג ליד הרכב "אז לפני שהוא עלה על הרכב, אמרתי אני רוצה שמי שנהג ברכב כרגע יבוא אלי, והוא קרא לו ואז הוא בא אלי" -

ע' 4, ש' 21-26.

8.         בחקירתו הנגדית ניסה הנאשם להציג לשוטר תיזה לפיה התבלבל ברכב נשוא העבירה, שכן מזדה כסופה הינה מכונית מאוד נפוצה בארץ. השוטר עמד על גרסתו ששמר על קשר עין טוב,  "קשה לפספס את הנאשם כי הוא לא כזה קטן וראיתי אותו מחנה את ההרכב ויורד פיזית מהרכב והולך רגלית לעבר החנות. מכיוון שראיתי את הנאשם שנוהג ברכב הזה ספציפית ושומר על קשר עין רצוף איתו מרגע שהבחנתי בו מחזיק את הטלפון ומדבר בזמן נסיעה עד הרגע שהוא החנה את הרכב בצד בלוינסקי 94, יורד מהרכב והולך רגלית לכיוון חנות הרהיטים בלוניסקי 92" - ע' 5, ש' 21-29.

השוטר אישר בחקירתו הנגדית כי "לא תפס פיזית", את הנאשם, אבל שמר על קשר רצוף עימו מהרגע שהבחין בעבירה ועד הרגע שהנאשם ירד רגלית מהרכב.

הנאשם הטיח בשוטר את גרסתו לפיה:  "אני אומר לך שאני שלחתי את העובד שלי להביא מסמכים מהרכב, לאחר שישבתי שעתיים עם הפקידה שלי, לפחות, למלא הזמנות, היו חסרים לנו מסמכים שהיו באוטו ולכן שלחתי את הבחור שלי להביא מסמכים ואז הבחור שלי אמר שיש איזה שוטר בחוץ שקורא לך", ואילו השוטר השיב כי ראה את הנאשם נוהג ומדבר בזמן נסיעה - ע' 6, ש' 1-6.

פרשת ההגנה